ה"א המגמה
צורת שימוש באות ה"א בשפה העברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בדקדוק העברי ה"א המגמה היא מוספית מסוג סופית שמציינת יעד או מגמה. המוספית נוספת לרוב למילים המציינות כיוון (ימינה־שמאלה, צפונה־דרומה, אחורה־קדימה), מקומות מופשטים (החוצה־פנימה) ומקומות מוגדרים (ארצה, הביתה, העירה). במקרא ה"א המגמה מתווספת גם בשמות מקומות כגון ירושלימה, מצרימה (ראו להלן).
השימוש בה דומה לשימוש במילות היחס אל/ל־, ואפשר להחליף בין שתי הצורות (ולפיכך אפשר לראות בה מעין יחסה):
"לפנות ימינה = לפנות לימין", "חזרתי הביתה = חזרתי אל הבית", ”וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת רַבְשָׁקֵה מִלָּכִישׁ יְרוּשָׁלְַמָה אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד...” (ישעיהו, ל"ו, ב'), ”וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ...” (דברי הימים א', כ"א, ט"ו).
בשונה מהה"א המציינת נקבה (גדולה, אכלה, מילה) הנהגית במלרע, בכל מילה שהה"א בה היא ה"א המגמה ההגייה מלעילית.
ה"א המגמה נפוצה יותר בעברית מקראית קלאסית מאשר בעברית מקראית מאוחרת.[1]
ה"א המגמה נזכרת בספרות התנאית: ”רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶד בִּתְחִלָּתָהּ — הֵטִיל לָהּ הַכָּתוּב הֵא בְּסוֹפָהּ.”[2]